Vayedaber

תָרַם (לֶתְייָם) [חֶצְייָהּ]. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ אֲפִילוּ שׁימְשְׁמִין יָצָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַתְנִיתָה לֹא אָֽמְרָה כֵן אֶלָּא הִקְטִיר בְקוּמְצוֹ פַּעֲמַיִם כְּשֵׁירָה. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין קְמִיצָה פָחוּת מִשְּׁנֵי זֵיתִים. וְאֵין הַקְטָרָה פְחוּתָה (מִקּוֹמֶץ) [מִכְּזַיִת]. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מֵאַתָּה כֹהֵן שֶׁאֵין יָדוֹ מַחֲזֶקֶת כִּשְׁנֵי זֵיתִים פָּסוּל מִן הָעֲבוֹדָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תרם חצייה. של שיעור הרמה תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ שנקטר מקצת ממנו:

מתני' לא אמרה כן. דאפי' בהקטרת שומשם סגי דהא תנן בפ''ג דמנחות הקטיר קומצה פעמיים כשרה משמע לפעמיים דוקא וכדמסיק לקמיה שאין קומץ פחות משני זתים ואין הקטרה פחות מכזית אחד:

מעתה. דאמרת אין קומץ פחות משני זתים א''כ כהן שאין ידו מחזקת בשני זתים יהא פסול מן העבודה ואנן לא תנן אלא מומין כדקא חשיב בפ''ו דבכורות וכהן שקומץ ידו אינו מחזיק שני זתים לא קא חשיב:

תָּרַם וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי חֲנִינָה. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָה. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִׁים וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. בִּפְרִיחָה הָאַחֲרוֹנָה נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְיָֽצְאוּ הַשְּׁייֵרִים יְדֵי מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. 9a מִשֶּׁיּוֹחַז הָאוֹר בְּרוּבּוֹ. מָהוּ בְרוּבּוֹ. בְּרוּבּוֹ שֶׁלְקוֹמֶץ אוֹ בְרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִתְאֲמָרַת. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִתְאֲמָרַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תרם. הדשן מעל המזבח והפריחתו הרוח ואינו יכול ליתנו במקומו אצל המזבח:

תפלוגתא דר' יוחנן וכו'. כלומר תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ של מנחה בכה''ג ומדמי לה תרומת הדשן לקומץ דשתיהן עבודת סילוק הן:

קומץ שנתנו ע''ג האישים. להקטירו והפריחתו הרוח ולא נקטר:

בפריחה האחרונה וכו'. כלומר בפריחה זו שהפריחתו הרוח פריחה אחר פריחה כדרך הרוח שמפריח מעט מעט עד שמפריח הכל ובזה כבר נתכפרו הבעלים ומתיר השיריים לאכילה דהואיל ונתנו ע''ג האישים כאלו נקטר הוא וה''ה הכא בתרומת הדשן יצא ידי הרמה וא''צ להרים דשן אחר מעל המזבח:

מהו ברובו. דקאמר ר' יוחנן בקומץ אם ברובו של הקומץ סגי ולא בעי רוב כל פרידה ופרידה ממנו אם הוא עשוי פרידה פרידה כגון מנחת מחבת ואותה הכתוב בה פתות אותה פתים או רוב כל פרידה ופרידה איתאמרת בה:

אתא ר' חזקיה וכו'. ואמרו בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה איתאמרת בה:

ר' יוחנן אמר משיאחז האור ברובו. אז הוי כאלו נקטר כולו ואם אח''כ הפריחתו הרוח כבר נתכפרו בעלים וה''ה הכא בתרומת הדשן משישים רובו במקומו אצל המזבח יצא:

תָּרַם בִּשְׂמֹאל. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בְּכֶלִי בֵּין בִּימִין בֵּין בִשְׂמֹאל. יְהוּדְה בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אוֹ כְחַטָּאת בְּיָד אֹו כְאָשָׁם בְּכֶלִי. וּבִלְבַד בִּימִין. הָתִיבוֹן. וְהָא תַנֵּי. קִיבֵּל בִימִינוֹ וְנָתַן בִּשְׂמֹאלו̇ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. אִם בִּשְׂמֹאל הוּא מַחֲזִיר לַמִּזְבֵּחַ לֹא כָל שֵׁכֵּן לָבֶּזֶךְ. אָמַר רִבִּי לָא. אִם שְׂנָייָא אָדָם רִבִּי לָעְֽזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָהּ. דְּתַנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֶּזֶךְ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת פְּסוּלָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. מַאי כְדוֹן. רַבָּנִן דְּאִית לוֹן כְּלִי שָׁרֵת צְרִיכָה לוֹן יָמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן [דְּ]לֵית לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת לֹא צְרִיכָה לֵיהּ לְיָמִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנָא הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי תְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְהַקְטָרָה. וְלָא דַמְייָא אֶלָּא לִקְמִיצָה. שֶׁזּוּ בַהֲרָמָה וְזוֹ בַהֲרָמָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שזו בהרמה וכו'. כלומר בתרווייהו כתיב בהו והרים אבל למידי אחרינא לא דמיין אהדדי:

ולא דמיא אלא לקמיצה. כלומר אי מדמית לה ולא דמיין אלא לזה בלבד ששיעור הרמת הדשן קומץ היא כמו הקטרת המנחה:

אמר ר' מנא וכו'. כלומר שהיה מתמיה על כל הא דלעיל דמדמין תרומת הדשן להקטרת הקומץ:

מאי כדון. היאך תליא הא בה ומפרש דלרבנן דאית להון קומץ צריך קידוש בכלי שרת צריכה במי להון לימין ולר''ש דלית ליה קידוש הקומץ בכלי שרת ל''צ לדידיה לימין:

שלא בכלי וכו'. בקידוש הקומץ פליגי:

דתנינן. במנחות שם:

אמר ר' אילא אם שנייה אדם. אם שנה אחד להא דלעיל ר''א ברבי שמעון הוא דשנייה ולדידיה ל''ק דתני ראב''ש אומר אין הקומץ צריך קידוש בזך וכדמסיק ואזיל אתיא וכו' כשיטת ר''ש אביו:

לא כ''ש לבזך. כאן שיכול הוא להחזירו משמאלו להבזך והוא הכלי שרת שקדשו להקומץ בו לא כ''ש דתיהני חזירתו:

קיבל הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו. ולא פסלו בקבלת שמאל בתחלה והשתא קשיא אם בשמאל הוא מחזיר למזבח כלומר דם שהוא עומד לזריקת המזבח אם נתנו בשמאל מחזיר הוא לימינו וכשר לזרקו על המזבח:

והא תנינן. בפ''ג דזבחים:

התיבון. על הא דיהודה ברבי דקאמר שהקטרת הקומץ צריך שיתן בימין ומשמע דאם נתנו בשמאל כדי להקטירו פסלו ולא מהני חזרה קודם שיקטירו:

ובלבד בימין. בין שעובדה ביד בין שעובדה בכלי צריך שיהא בימין וכן פליגי בהרמת הדשן:

יהודה ברבי אומר או בחטאת ביד וכו'. כלומר מדכתיב בה קדש קדשים היא כחטאת וכאשם אם רצה עובדה ביד כחטאת שזריקתה באצבע ואם רצה עובדה בכלי כאשם שזריקתו בכלי ולא ביד שאין לך טעון מתנת אצבע אלא חטאת בלבד:

תרם. את הדשן בשמאל תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ:

והקטירו בין ביד וכו'. כלומר לאחר שקדשו בכלי שרת מקטירו ע''ג המזבח בין ביד וכו':

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. [רִבִּי יִוְמְיָה אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. אֵימֳרִין שֶׁנְּתָנָן עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. אֵין לָךְ קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר אֶלָּא קְטוֹרֶת בִּלְבַד. מַתְנִיתָה לְמִצְוָה. מַה צְרִיכָה לִיהּ לְעִיכּוּב. צִיץ מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עַל טּוּמְאַת יָדַיִם. יָדַיִים מָהוּ שֶׁיִּפָּֽסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִיטְמוּ מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרוֹת. יָצָא לֹא נִפְסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְאַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. [בְּרַם הָכָא] כְמָאן דְּאָמַר. לִינָּה טוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. יָדַיִם מָהוּ שֶׁיִּפָּֽסְלוּ מִשֵּׁם מְחוּסָּר זְמַן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו הַיּוֹם לַעֲבוֹדַת שֶׁלְמָחָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חילפיי שאל קומץ של מנחה. שהיא מעבודת היום שנתנו ע''ג מערכת לילה שלא סידר עדיין מערכת עבודת יום מה הן. ור' ירמיה קאמר דעוד שאל חילפיי אימורין של תמיד שחר שנתנן ע''ג מערכת לילה מה הן:

ולאו מתניתא היא. ומה זו שאלה הא בהדיא תני בברייתא אין לך קודם בהקטרה לאברי תמיד של שחר אלא קטרת בלבד וכדתנינן בברייתא דסדר המערכה קטרת קודמת לאברים ואם סידרן במערכת לילה נמצא שהן קודמין לקטרת של שחר שלא נקטר הקטרת עד שסידרו מערכה שניה על המזבח שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת ואותה המערכה שניה היתה אחר סידור המערכה גדולה בכל יום כדשנינו בפ''ב דתמיד:

מתניתא למצוה. כי צריכא ליה לחילפיי מהו לעיכוב ולא איפשיטא:

ציץ מהו שירצה על טומאת ידים. אם לאחר שקידש ידיו ורגליו נטמאו ידיו וכגון שנגעו בטומאה דרבנן כאותה ששנינו הפגול והנותר מטמאין את הידים ולא נטמא גופו מהו דמרצה הציץ על זה. ועוד בעי ידים מהו שיפסלו משום יוצא אם לאחר שקדש ידיו ורגליו יצא לחוץ מהו שיפסלו משום יוצא דאיכא היסח הדעת:

ולאו מתניתא היא. דתנינן בברייתא בהדיא קידש ידיו ורגליו ונטמאו מטבילן והן טהורות וא''כ לא צריך ריצוי ציץ וכן אם יצא לא נפסלו משום יוצא:

ואתיא כמ''ד וכו'. כלומר דמהדר ליה דמהאי ברייתא לאו ראיה דאיכא למימר אתיא כמ''ד אין הלינה פוסלת בידים. ופלוגתא דרבי ור''א בר''ש לקמן היא ולר''א בר''ש דס''ל אין הלינה פוסלת הני נמי לא פסלי:

מה צריכה ליה. כי קא מיבעיא ליה ברם הכא לאידך מ''ד והוא רבי דס''ל לינה פוסלת בידים אם יוצא נמי פוסלת:

ידים מהו שיפסלו משום מחוסר זמן. להאי מ''ד דס''ל אין הלינה פוסלת בידים קא מיבעיא ליה דאת''ל דאין הלינה פוסלת היינו אם קידש בלילה לעבודת מחר אין העמוד השחר העושה לינה פוסל דאין הלינה פוסלת בהן אלא אם קידש היום לצורך עבודת מחר מהו שיפסלו משום מחוסר זמן ופשיט ליה ולאו מתני' היא דתנינן בברייתא בהדיא קידש ידיו ורגליו היום לצורך עבודת מחר הוי קידוש למ''ד אין הלינה פוסלת בידים דמחוסר זמן נמי לא פסיל בהו:

וְהֵרִ֣ים. וְאֵין וְהֵרִ֣ים אֶלָּא 9b בְשֶׁשִּׁייֵר. אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל. אֵין אֲכִילָה אֶלָּא בִכְזַיִת. הָיָה בְכוּלֹּו כְזַיִת. לִיטּוֹל מִקְצָתוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין בוֹ כְזַיִת. לִיטּוֹל אֶת כּוּלּוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין כָּאן שִׁיּוּר. וְהֵרִ֣ים אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ. יָכוֹל עֵצִים. תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹלָה. אִי עוֹלָה יָכוֹל אֵיבָרֵי עוֹלָה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ. הָא כֵיצַד. חו̇תֶה מִן הַמְאוּכָּלו̇ת הַפְּנִימִיּו̇ת וְיו̇רֵד. מִצְוָה לְהַקְדִּים אֵשׁ לָעֵצִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרְֽכ֥וּ עֵצִ֖ים עַל הָאֵֽשׁ׃. קִידֵּם עֵצִים לָאֵשׁ. סִידֵּר עַד שֶׁלֹּא תָרַם מַשְׁחִיל וְתוֹרֵם מְפָרֵק וְתוֹרֵם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מצוה להקדים אש לעצים וכו'. באש של הדיוט שמביאין קאמר כדדרשינן מהכתוב ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח שאע''פ שהאש ירדה מן השמים מצוה להביא אש. מן ההדיוט ואותו האש מצוה להקדימו להעצים של המערכה:

קידם עצים לאש וכו'. או שסידר את העצים עד שלא תרם הדשן:

משחיל. מושך העצים להצד או מפרק העצים מעט מעט ותורם לפי שהרמת הדשן תחלת עבודה היא:

ת''ל אשר תאכל האש הא כיצד וכו'. שצריך לחתות מהמאוכלות הפנימיות של אברי העולה ויורד להשימו אצל המזבח:

אי עולה יכול אברי עולה. שהן עדיין שלימים ולא נתאכלו ירים אותן:

ת''ל עולה. ולא משל העצים:

אשר תאכל האש יכול עצים. שירים הדשן מאשר אכל האש להעצים:

והרים כתיב. וצריך שישייר מקצתו כדלעיל ונשאר השאלה בלא פשיטותא:

היה בכולו כזית. בכל הדשן שישנו שם היאך יעשה ליטול מקצתו וכו':

אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית. שצריך שלא יהיה בהרמה פחות מכזית:

והרים אין והרים אלא בששייר. דלשון הרמה לא שייך אלא במקצת ושייר במקצתו:

והרים. השתא דריש לקרא דתרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source